איש היה בארץ עוץ, יעקב שמו, והיה האיש ההוא, תם וישר וירא אלוקים וסר מרע. וייוולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות. ומִקנה לא היה לו, לא צמד בקר ולא אתונות, ופעמים שנצרך לבריות ולא היו הבריות שֺמות אל לבן. ועבודה מועטה היתה לו, במפעל קטן לצרכי רפואה - יצרן מסיכות. והרבה מפעלים בארץ עוץ, והרבה יצרנים בארץ עוץ, ומעט מסכות מתבקשות, ופרנסתו דחוקה עליו, פרוטות פרוטות. ומעט שהשתכר היה נותן לאנשי ביתו, ומעשר היה נותן לצדקה, וגרונו ניחר ובשרו שדוף, ואף שמזונותיו מועטים - פניו צהובים וטובים, שגדול הנהנה מיגיע כפיו. ואף שהנאתו מועטה – צדקתו מרובה.
ככה יעשה האיש כל הימים.
והיתה אשתו כשרה, והיתה רואה בשמחתו והיתה רואה בצער בניו, והיתה מתפללת תפילת עוברי דרכים, שיזדקקו העם למלאכתו ותִרבה פרנסתו. והאיש לא ידע בתפילתה ובתחנוניה.
ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על ה'. ויבוא גם השטן בתוכם. ויאמר ה' אל השטן: מאין תבוא? ויען השטן אל ה' ויאמר: משוט בארץ ומהתהלך בה. ויאמר ה' אל השטן: השמת לבך אל עבדי יעקב, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר וירא אלוקים וסר מרע! ויען השטן אל ה': החינם ירא יעקב אלוקים? הלוא עני הוא, ואין לו ממון שיחטא בו, ומבני עניים תצא תורה. שלח נא ידך למלא פרנסתו, אם לא על פניך ישכחך.
ויאמר ה' אל השטן: הינה כל אשר בידי, תן לו. ויצא השטן מעם ה'.
ויהי היום ותתנפל אשת יעקב בתפילה לפני ה', והיא מרת נפש ובכה תבכה. וישמע השטן לקולה, ויאמר לה: לכי לשלום, ואתן את שאלתך אשר שאלת.
ותהי קורונה בכל הארץ.
ותהי כל הארץ מסכה אחת ודברים אחדים, והיו הזמנות מתבקשות מארבע כנפות הארץ וידי יעקב עושות במלאכה. וימלא ביתו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, ויבן מפעלים על מפעליו עד אשר מלאה עוץ מפעלים לרוב והאיש יעקב הולך וגדול מאוד. והיתה המגפה גדולה.
ואנשי עוץ מה היו אומרים? עוד מעט ראש השנה, עוד מעט תבטל הגזירה.
ויעמוד יעקב בצדקתו, וייתן מעשר מן המעשר, לחולים ולמבודדים, ויִקן מכונות הנשמה מכספו, ויקם מחלקות קורונה בבית חולים של עוץ, ויתפללו הוא, ואשתו, ויודו לה' על חלקם הטוב ויבקשו עוד כהנה וכהנה עושר ונכסים לרוב. וישמע השטן ויעש כן. ותהי הקורונה הולכת בכל הארץ, לא היה בית אשר אין בו נגיף. ויצטערו יעקב ואשתו בצער העולם וישמחו שמחה גדולה על חלקם. ויבקשו עוד ועוד, ויהי כן.
ואנשי עוץ מה היו אומרים? עוד מעט ראש השנה. עוד מעט ראש השנה.
ויהי סגר בכל ארץ עוץ. ויעל סורג ובריח על דלתות בתי כנסת, ויעל סורג ובריח על בתי חופה וקידושין, ויעל סורג ובריח על בתי זקנים וזקנות, ויעל סורג ובריח על בתי ספר ותלמודי תורה.
ואנשי עוץ מה היו אומרים? עוד מעט ראש השנה. עוד מעט ראש השנה.
רק במתחם ההפגנות לא שלח השטן את ידו. ויהי שם המון אדם, ויזבחו לקדושת המחאה, ויתגודדו ברמחים, וינופפו בכרזות, ויצעקו איש אל אחיו, ויכו, ויוכו, וימחו, ויעצרו, וישמח השטן שמחה גדולה ורבה מאוד.
ככה יעשה עד ראש השנה.
ותהי השנה להיאסף, ויהי השמש לבוא, ויהי קול בהלה גדולה, וירננו כל העם: ניגע השטן כל קרנות האיילים, וימשח השטן בנגיף כל פיות שופר שבארץ עוץ. ויבוקש הדבר ויימצא, והינה אמת נכון הדבר – כל פיות של שופר מנוגעים היו. ויבקשו מקצה הארץ ועד קצה הארץ, לא נשאר בכל ארץ עוץ כי אם שופר אחד. שופרו של יעקב מתקין מסכות. והיו הכול נאספים אצלו לראש השנה, שאם ישמע קול שופר, יתערבב השטן ותיפסק המגיפה.
והיה יעקב שונה הלכות שופר והיתה אשתו מתפללת כנגדו לבל תיפסק המגפה וישוב ביתם להיות ריקן, שעכשיו חמלה בלב הבריות ומשתסתלק המגפה, שמא ישובו הלבבות לסורם. והיו ילדיו שומעים ופורשים ובוכים, שמי שכבר טעם טעם רעב, מתיירא ממנו כל ימיו. והיה יעקב מלטף את השופר בידיו ואומר לה: "זה האחרון שנשאר, את שומעת? האחרון שנשאר". והיתה נוטלת בידה את השופר, ושואלת אותו: "וסדק זה אינו פוסל? ונקב זה אינו פוסל? וקרן זו, שמא אינה של איל אלא של פרה?" והיה אומר לה: "הכול כשר. הכול כשר, אשתי הכשרה, הכול כשר". וכמעט נפל מידיה, וכמעט נחבט בארץ, ומיהר יעקב לתופשו, והיתה לו נחת רוח. לו וליוצרו.
בחצות הלילה היה עומד בקרן זווית זו ומתפלל שלא יארע פסול בתקיעתו ושתהא תקיעתו נשמעת למרחוק, שמחמת המגפה אין רשאים כולם להתקרב, וכל הלילה היתה היא עומדת בקרן זווית זו ומתפללת שלא תשוב העניות לביתם, עד שנרדמו מחמת תשות הגוף וחטפתם שינה.
בחלומו, בא אצלו השטן, והיה מראה לו תקיעתו נשמעת ומפעליו חרבים, ובניו מחזרים על הפתחים ובנותיו בוכיות ואין איש משגיח בהם, שמשהלכה המגפה, אחזה בידה מידת החסד והלכה עמה. ואף אשתו חלמה, ובחלומה, בא אצלה הקב"ה, והיה מראה לה שופר של עקדה ושופר של הר סיני, שופר של יריחו ושופר גדול שלעתיד לבוא, וענן קשור על גג ביתה, ומה בתוך ביתה – לא הראה לה, וכבר די היה לה בזה ולא ביקשה לראות.
מפני שחלומה חלום שלום – האריכה בשנתה, ומפני שחלומו – חלום של צער, קיצר והשכים בבהלה, וטרם נסובו אנשי העיר על הבית – הטמין את שופרו במסתור ולא גילה את אוזנה.
משסיימו "עת שערי רצון להיפתח", שכך מנהגם של אנשי ארץ עוץ לפני תקיעות, אמר להם: "היכן השופר אינני יודע". והיו בוכים כנגדו, שבלי שופר אין הקב"ה עובר מכיסא דין לכיסא של רחמים, וארץ עוץ מה יהא עליה? והיה פושט טלפיו לצדדים ואומר להם: "איני יודע, איני יודע". ושאל את אשתו: "שמא את יודעת?" אמרה לו אשתו: "אל תיתן בי פנים, אף אני איני יודעת", וכסבורה שלא נתפייס, הוסיפה: "נשבעת". התחילו הם מחפשים בכל הבית והתחילו כל העם לגעות בבכייה. והיתה היא מחפשת בכל מאודה, והוא מחפש רק לפנים, וכבר חצות היום ועדיין לא נמצא השופר, והיו דמעותיה נושרות - שחלום אחד הראו לה ולא עתיד להתקיים, והיו דמעותיו נושרות אף הן - שחלום אחד הראו לו, וביום הדין הוא משקר.
וכבר נתבטלה סעודה של חג, וכבר עמדה חמה בראש האילנות וחישבה לילך אל הים להשליך צערה.
פתאום מגג ביתם נשמעה קריאה, והיה יעקב מנופף בשופר מן העלייה, והיה חבוש מסיכה. והיו כל העם צועקים לו: "תתקע! תתקע! עוד מעט תשקע החמה". והיה שואל: "מי אני?" והיו אומרים לו: "יעקב העשיר, תתקע תתקע", ושוב היה קורא בקול: "מי אני" ושוב קראו לו: "תתקע". והיה הוא משליך המסכה מעל פניו והיה קורא בקול גדול: "יעקב העני. יעקב העני, והיה פושט ידיו." ושוב קראו לו: "שקיעה, שקיעה". והיה משביע אותם: "אותי ושכמותי – אל תשכחו אחרי המגיפה", ונשבעו. והיה תוקע ושובר ומריע, ומסיים בתקיעה גדולה ובתרועה גדולה, והיתה אשתו שמחה והשטן היה עצב, והיו מתקבצים אליו כל השופרות של ארץ עוץ ותקעו מאליהם.
Comments